פרוטאינוריה היא מצב שבו מופרשת כמות חריגה של חלבון בשתן (מעל 150 מ"ג ביממה אצל מבוגרים). באופן תקין הכליות מסננות את הדם אך שומרות את החלבונים בזרם הדם, כך שכמות החלבון בשתן זעירה עד אפסית. הופעת חלבון בשתן היא לעיתים קרובות סימן מוקדם וחשוב לפגיעה בתפקוד הכליות, ולכן חשוב לברר את הגורם לה.
מה גורם לפרוטאינוריה?
פרוטאינוריה מופיעה כאשר מחסום הסינון של הכליה (הגלומרולים) נפגע או מאבד באופן זמני את יעילותו, כך שחלבון "דולף" לשתן. הגורמים לכך מגוונים:
- מחלות רקע מערכתיות: סוכרת ויתר לחץ דם (השכיחים ביותר) הפוגעים בכלי הדם הקטנים של הכליה.
- מחלות כליה ראשוניות: כגון נפרופתיה של IgA ומחלות גלומרולריות אחרות.
- מצבים זמניים: התייבשות, חום גבוה, מאמץ גופני קיצוני או מתח נפשי, שבהם החלבון בשתן חולף (שינוי תפקודי, לא נזק מבני).
- היריון: עלול להופיע במצבים כמו רעלת היריון.
תסמינים
בשלבים המוקדמים לרוב אין תסמינים, והממצא מתגלה בבדיקת שתן שגרתית. כאשר אובדן החלבון גדול עשויים להופיע שתן מוקצף או עכור ובצקות בגוף עקב ירידה בכמות החלבון השומר על הנוזלים בתוך כלי הדם.
מחלות המזוהות עם פרוטאינוריה
- נפרופתיה של IgA: מחלה אוטואימונית שכיחה שבה נוגדנים לא-תקינים שוקעים בכליה ומחוללים דלקת.
- נפרופתיה סוכרתית: סיבוך שכיח של סוכרת, והגורם המוביל בעולם לאי-ספיקת כליות.
- מחלת כליה המיוחסת להשמנה: עומס מוגבר על הכליה שגורם עם הזמן לפגיעה בפקעיות הסינון (גלומרולים).
- עמילואידוזיס: שקיעה של חלבונים לא-תקינים בכליה, המובילה לרוב לפרוטאינוריה מאסיבית.
דרכי הטיפול
הטיפול מותאם לגורם ולחומרת המצב, ומטרתו להפחית את כמות החלבון בשתן ולהגן על תפקוד הכליה:
- טיפול תרופתי: קו ראשון נפוץ כולל תרופות ממשפחת מעכבי ACE / ARB ותרופות ממשפחת מעכבי SGLT2, המפחיתים את הלחץ בתוך הכליה ואת הפרשת החלבון. לחלק מהמחלות קיימים גם טיפולים ייעודיים.
- טיפול תזונתי: התאמה אישית של צריכת החלבון והפחתת נתרן (מלח), בליווי דיאטן קליני, מסייעים להפחית את החלבון בשתן ולהאט את הפגיעה הכלייתית.
אבחון הגורם וטיפול מוקדם – רפואי ותזונתי כאחד – חשובים להגנה על תפקוד הכליות לאורך זמן.
דף זה מספק מידע כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי או תזונתי אישי. האבחנה והטיפול יקבעו על ידי איש מקצוע ובהתאם למצבכם הרפואי.